פסק-דין בתיק עמ"נ 23853-08-13

1. בפני ערעור מנהלי על החלטת וועדת ערר לפיצויים והיטל השבחה, מחוז דרום מיום 26.6.13, וכן על החלטת וועדת הערר הנ"ל מיום 4.4.12.

2. בערעור נטען כי החלטת וועדת הערר מיום 4.4.12 הקובעת כי המצב התכנוני טרם תמ"א 18 תיקון 4, לא אפשר הקמת תחנת תדלוק עומדת בסתירה למצב התכנוני הקודם לתמ"א הנ"ל.

נטען כי תחנות דלק באזור התעשייה בשדרות בסמוך למגרש שלגביו טוענת המערערת כי הינה בעלת זכויות חכירה בו (להלן: "המגרש"), הוקמו ללא שהוטל לגביהן היטל השבחה.

עוד נטען כי קביעת וועדת הערר עומדת בסתירה למטרת החכירה של המגרש שהינה "הקמת תחנות דלק וזאת משנת 76'".

המערערת טענה כאמור, כי לה זכויות חכירה במגרש מחודש אוגוסט 1976 ומטרתן הקמת תחנות דלק. לטענתה, תוכנית 101/02/21 שחלה על המגרש אושרה ביום 29.3.76 ואילו תמ"א 18 נכנסה לתוקף באוגוסט 76'  "כך שהגורם המחולל/ או המשביח לכל הדעות אירע בשנת 76'".

תוכנית מפורטת 105/03/21 פורסמה למתן תוקף כשנה לאחר מכן, ביום 8.5.77 ותיקון 4 לתמ"א 18, חל משנת 2006.

לטענת המערערת, בשנת 1976 חלה על המקרקעין התוכנית המפורטת 101/02/21 המתירה באופן מפורש הקמת תחנת דלק ומשכך לא קיימת השבחה.

כך טענה המערערת, הן בכתב הערעור והן בעקרי הטיעון שהוגשו מטעמה.

3. בעקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיבה, טענה המשיבה, בין היתר, כי המערערת לא צירפה את חוזה החכירה שיש לה עם המינהל על מנת להוכיח טענתה האמורה.

4. בדיון שהתקיים הוברר כי טענת המערערת כי לה זכויות חכירה שמטרתן הקמת תחנות דלק במגרש משנת 76', אין לה על מה שתסמוך. חוזה החכירה בין המערערת לבין מינהל מקרקעי ישראל שהוגש בדיון הוא משנת 98' ועל פיו "מטרת החכירה" היא "תעשייה ומלאכה".

אומנם בהסכם החכירה משנת 98' נאמר כי תקופת החכירה הינה מיום 13.8.67 ועד ליום 13.8.2016 ואולם, לא הוכחה טענת המערערת בדבר הסכם חכירה משנת 76' למטרת הקמת תחנת דלק.

5. כבר מטעם זה, יש לדחות את הערעור לעניין החלטת וועדת הערר מיום 4.4.12.

6. מעבר לנדרש וגם לגוף העניין יש לדחות את הערעור בנוגע להחלטה על עצם החיוב בהיטל ההשבחה.

השאלה היחידה שעמדה בפני וועדת הערר הייתה אם ניתן היה להקים תחנת דלק במצב התכנוני שקדם לתיקון 4 לתמ"א 18 שהוא כאמור משנת 2006.

וועדת הערר קבעה כי: "אכן, תוכנית המתאר של העיר שדרות אישרה באופן מפורש הקמת תחנת דלק באזור תעשייה. אלא שלאחר תוכנית המתאר אושרה תוכנית מפורטת 105/03/21. תוכנית זו באה לפרט לגבי כל מגרש ומגרש את הייעודים והשימושים המותרים. סעיף 9.1 לתוכנית מתייחס בין היתר למגרש נשוא הערר, מגרש 59, וקובע כי במגרש זה ניתן יהיה לבנות מבנה תעשייתי סטנדרטי, כמו כן נקבעו הוראות הבנייה כגון אחוזי בנייה, קווי בנייה וכדומה.

אין כל אפשרות, טרם תמ"א 18 תיקון 4, להקים תחנת דלק במגרש שמיועד למבנה תעשייתי סטנדרטי, ולכן במצב הקודם לא ניתן היה להקים תחנת דלק במגרש"

7. לא מצאתי כל טעות בקביעת וועדת הערר לפיה, במצב התכנוני שקדם לתיקון 4 של תמ"א 18 לא ניתן היה להקים תחנת דלק במגרש ועל כן, באופן עקרוני, חלה השבחה מכוח תמ"א 18 תיקון 4 שאפשרה הקמת תחנת דלק במגרש.

בתוכנית 105/03/21 שהיא מאוחרת לתוכנית 101/02/21 והיא תוכנית הקובעת את הייעודים והשימושים המותרים בתוכנית המתאר, נקבע ביחס למגרש, כי ניתן לבנות עליו מבנה תעשייה סטנדרטי. מכאן שלא ניתן היה קודם לתיקון 4 של תמ"א 18 להקים תחנת דלק במגרש.

8. אשר לטענה לפיה תחנות דלק הסמוכות למגרש הוקמו בהיתר המשיבה ללא הטלת היטל השבחה, יאמר כי גם בעניין זה לא הובאו נתונים לביסוס הטענה כגון,  מתי הוקמו אותן תחנות דלק ומה היה המצב התכנוני בעת הקמתן.